רע"א 9930/17

תקציר

בית המשפט בחן את יחסי הגומלין בין אתיקה של עורכי דין לבין התנהלות שיפוטית, תוך התמקדות בערעור הנוגע לניגוד עניינים פוטנציאלי של עורך דין. בעוד בתי המשפט נוהגים לדחות קביעות אתיות ללשכת עורכי הדין, בית המשפט ציין את סמכותו להתערב במקרים חריגים שבהם ההגינות הפרוצדורלית לבעלי הדין נפגעת. הדיון עסק בדעות מנוגדות מפסיקות קודמות, המשקפות נקודות מבט חלוקות בשאלה האם על בתי המשפט למנוע באופן יזום הפרות אתיות על ידי עורכי דין או לדחות עניינים כאלה לחלוטין לגופים רגולטוריים מקצועיים. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך שהוא מסכים עם הפניית בית המשפט המחוזי את העניין ללשכת עורכי הדין, תוך הדגשה כי לשכת עורכי הדין היא המקום הטבעי לפתרון סוגיות אתיות. עם זאת, היא גם הכירה בכך שחששות אתיים כאלה עלולים לפגוע בזכויות הפרוצדורליות של לקוחות וצדדים מעורבים. פסק דין זה מאפשר לצדדים לשוב ולפנות לבית המשפט עם החלטת לשכת עורכי הדין, ומבטיח שמירה על זכויות בעלי הדין לאורך כל ההליך. ההחלטה מחזקת את העובדה שבעוד שהפיקוח האתי מוטל בראש ובראשונה על מוסדות מקצועיים, בתי המשפט שומרים לעצמם את סמכות שיקול הדעת לשמור על הגינות פרוצדורלית במידת הצורך.