בג"צ 1869/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישו חברות הובלת דלקים המחזיקות בהיתרים המהווים כ-45% משוק הובלת הדלק בישראל. העותרים ערערו על החלטת המפקח על התעבורה להעניק רישיון לחברה אחרת, המשיבה מס' 5, להובלת 255,000 ליטר דלק, בטענה כי נפלו בה פגמים מהותיים רבים, אינה תקפה ועל כן יש לבטלה. הפגמים הנטענים כללו אי קיום חובת היוועצות, חריגה מהנחיות פנימיות ללא סיבה עניינית, חלוקה בלתי שוויונית ומפלה של היתרים וחוסר סבירות קיצוני של ההחלטה. בג"ץ פסק לטובת המשיבים, ולא מצא כל הצדקה לטענות העותר. ראשית, בית המשפט קבע כי הממונה מילא את חובת ההיוועצות שלו, למרות שהוועדה לא השיבה בתוך הזמן שהוקצב, שכן הושגה מטרת ההתייעצות. שנית, הקריטריונים למתן רישיונות נמצאו כקווים מנחים לוועדה בלבד, ושיקול דעתו של הממונה היה רחב יותר, המאפשר לו לשקול שיקולים נוספים כגון קידום תחרות חופשית. שלישית, בית המשפט לא מצא חלוקה בלתי שוויונית או מפלה של היתרים, שכן הממונה התכוון להעניק היתרים נוספים לעותרים, והמדיניות החדשה נועדה להכניס תחרות לשוק. לבסוף, קבע בית המשפט כי החלטת הממונה הייתה סבירה, מקדמת תחרות וחופש עיסוק, ואינה מופרזת בהתחשב במבנה שוק הובלת הדלק. השופט טירקל, יחד עם השופטות גולדברג ודורנר, דחה את העתירה והורה לעותרת לשלם הוצאות.