ע"א 6553/96

תקציר

בפסק דין מורכב בו עסק חבר קיבוץ שנפגע בשתי תאונות דרכים נפרדות שהוכרו כתאונת עבודה, התייחס בית המשפט העליון לתביעת הפיצויים של המשיב בגין נזקי גוף מהתאונה השנייה. בתחילה, המוסד לביטוח לאומי ייחס למשיב 55% נכות לצמיתות עקב התאונה השנייה, עם 10% נכות קיימת מהראשונה. עם זאת, המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט הבהיר כי חלק מהנכויות מקורן בתאונה הראשונה, וקבע שיעור נכות של 20% לתאונה השנייה. בית המשפט המחוזי סירב לפצות בגין ירידת ערך השתכרות עתידית, בנימוק שאין לו השפעה תפקודית, אך פסק פיצוי בגין השתכרות בעבר ונזק לא ממוני המבוסס על 20% נכות. עם זאת, בית המשפט העליון התערב וציין כי הליקויים המשולבים משתי התאונות הגבירו את הקושי של המשיב לשמור על השתכרות עתידית. כך, נפסק פיצוי נוסף בסך 75,000 ₪ בגין הפסדים עתידיים. בפסק הדין הודגש כי יש לנכות מהפיצוי רק חלק מתגמולי המל"ל, המקבילים ל-20% נכות מהתאונה השנייה, תוך דחיית ערעור המבטחת לניכוי מלא של תגמולים בגין 55% נכות. פסק הדין הדגיש כי יש להתייחס בנפרד בין נכויות לתאונות נפרדות בענייני פיצויים, ולהבטיח פסיקה הוגנת בגין פציעות מורכבות ללא ניכויים בלתי צודקים.