ת"א 6325/04

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות בנכס במזרח ירושלים, הרשום כיום כ-15/16 בבעלות סמיח מוחמד עבד אלקאדר אלזוראבה (זורבה) ו-1/16 בבעלות נאשם 5 (שהיה בעבר בבעלות אמו של זורבה). הנתבעים 1-3 טוענים כי רכשו את הנכס בשנת 1987 באמצעות הליך הוצאה לפועל, אך לא רשמו הערת אזהרה עד שנת 2004. בינתיים, התובע טוען כי רכש את הנכס כולו מזורבה בשנת 1996 ומבקש לרשום הערת אזהרה. בית המשפט מוצא כי הימנעותם של הנתבעים 1-3 מלרשום הערת אזהרה בהקדם אכן נעשתה בחוסר תום לב. עם זאת, גרסתו של התובע לאירועים – לפיה לא היה מודע לרכישתם של נתבעים 1-3 – אינה משכנעת ומעדיפה את גרסת הנתבעים כי נודע לו. בנוסף, היה על התובע לדעת כי ההסכם של זורבה מסוכן שכן הנכס הוא ככל הנראה נכס נפקדים, ונתבעים 1-3 כבר ביצעו עסקה הפוכה. השופט קובע כי זכויותיו של התובע אינן גוברות על אלה של נתבעים 1-3. הכלל הרגיל בסעיף 9 לחוק המקרקעין קובע כי העסקה הראשונה קודמת, והתובע לא הביא ראיות מספיקות כדי ליהנות מהחריג לכלל זה. לפיכך, התביעה נדחית, והתובע נושא בהוצאות עורכי הדין של כל הנתבעים, יחד עם סך של 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לנתבעים 1-3.