ע"פ 40355/07

תקציר

הערעורים, ע"א 40349/07 וע"א 40355/07, מכוונים כנגד גזרי הדין שניתנו על ידי השופט א' טננבאום ביום 16.4.2007, ביחס לשני משיבים שהורשעו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. שני המשיבים הודו בעבירה. המדינה ערערה על גזרי הדין, שלדעתה אינם חמורים דיים, וביקשה כי שני הערעורים יידונו יחדיו בשל טיעוני הגנה זהים. המשיבים תמכו בפסק דינו של בית משפט קמא. החוק קובע פסילה של שנתיים לפחות מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה בגין עבירות נהיגה בשכרות. בית משפט קמא חרג מכלל זה ונתן משקל יתר לנסיבות האישיות של המשיבים, תוך שהוא מטיל תקופות פסילה קצרות יותר יחד עם צווים לביצוע שירות לתועלת הציבור. בעוד שלבית המשפט שיקול דעת בגזר הדין, עליו לאזן בין הנסיבות לבין מטרות החקיקה, שמטרתה להרתיע מפני נהיגה בשכרות. שיקול הדעת אינו בלתי מוגבל ובדרך כלל יש להפעילו באופן מגביל. עונש המינימום צריך לעמוד אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות. במקרים אלה, רמות גבוהות של אלכוהול חרגו פעמיים מהגבול החוקי, אשר היה צריך להיחשב גורם מחמיר חמור. משכך, הערעור בע"א 40355/07 מתקבל, ותקופת הפסילה מוארכת ל-12 חודשים, ואילו הערעור בע"א 40349/07 נדחה.