ת"א 15007-04-20

תקציר

התובע מבקש להיות מוכר כבעלים מלא של חלקת אדמה הרשומה על שם אביו המנוח ומדינת ישראל. התובע טוען כי מאחר והוא משתמש בקרקע שנים רבות בהסכמת הבעלים האחרים, יש להעניק לו בעלות. עם זאת, השופט קובע כי מכיוון שהקרקע עברה הליכי הסדר מקרקעין, רישום הבעלים הנוכחי הוא סופי. על פי החוק, רישום הבעלות במקרקעין מוחק כל זכות קודמת, והתובע לא הביא כל ראיה לפגמים בהליכי הפשרה. זאת ועוד, טענת התובע בדבר השתק קנייני אינה תקפה, שכן המדינה לא נתנה את הסכמתה המפורשת להעברת הבעלות. השופט מפנה למספר פסקי דין קודמים המחזקים את רישום המקרקעין הנוכחי ואת החוקים סביבו. לפיכך, השופט מחליט לקבל את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה לאלתר, מבלי לקרוא לנאשמים להציג את טענותיהם. התובע רשאי להירשם כבעלים של 1/5 מהקרקע בשל ירושתו, אך עליו לפעול על פי תקנות המקרקעין. כמו כן חויב התובע לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ למדינת ישראל, הנתבעת השלישית.