ת"א 57284-02-16

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים. הנתבע טען כי התאונה היוותה גם פגיעה עוינת כהגדרתה בחוק התגמולים, ועל כן יש לדחות את תביעת התובע לפיצויים לפי חוק הפיצויים. בית המשפט קבע כי תביעת הנתבע אינה מתקבלת על הדעת, שכן היא מותירה את התובע ללא פיצוי על פי שני החוקים. בית המשפט מצא כי החלטת הרשות המאשרת, אשר דחתה את תביעת התובע להכרה כנפגע מפגיעה עוינת, לא התקבלה בחוסר תום לב. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבע לא הוכיח כי התאונה הייתה פגיעה בעוינות כהגדרתה בחוק התגמולים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת זכאית לפיצוי לפי חוק הפיצויים. באשר לסכום הפיצוי, פסק בית המשפט לתובע 206,402 ₪, מתוכם 22,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, 110,000 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידי, 13,750 ₪ בגין אובדן פנסיה, 25,452 ₪ בגין כאב וסבל, 20,200 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ו-15,000 ₪ עבור סיוע לצד ג'. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.