בש"פ 8389/15

תקציר

הערעור על מעצרו של המערער נבחן ביסודיות ובסופו של דבר נדחה. המערער טען נגד החלטת בית המשפט המחוזי, תוך התמקדות בתפיסת המסוכנות הנשקפת ממנו ובדחיית אפשרויות מעצר חלופיות. המסגרת המשפטית המותוותה בחוק המעצרים קובעת כי יש להורות על מעצר רק אם אמצעים פולשניים לא פחות יכולים להשיג את אותה מטרה. בית המשפט רואה בפיקוח אלקטרוני חלופה אחת כזו. עם זאת, הפסיקה המבוססת מחייבת ניתוח דו-שלבי: ראשית, קביעה אם חלופה יכולה להפחית את מסוכנותו של הנאשם ואת הסיכון לשיבוש הליכי משפט; שנית, הערכת הפרטים של כל החלופות המוצעות. במקרה זה מואשם המערער כי הוביל מזימה פלילית מתוחכמת בעלת השלכות כספיות משמעותיות, תוך הונאת רשויות המס במאות מיליוני שקלים במשך ארבע שנים. עברו הפלילי מצביע על רמה גבוהה של סיכון לכספי הציבור, המתחזקת בהרשעותיו הקודמות בעבירות דומות. למרות המלצה חיובית של שירות המבחן, בית המשפט לא נתן אמון במערער בשל מורכבות והיקף העבירות, עברו הפלילי והפוטנציאל לחזור על עבירות באמצעות רשתות מבוססות. פיקוח אלקטרוני או מעצר חלופי לא הספיקו כדי להפחית סיכונים אלה. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה, והערעור נדחה מאחר שלא נמצאו חלופות מתאימות להקלת הסיכון של המערער.