תלה"מ 63322-01-18

תקציר

התיק סובב סביב סכום של 200,000 ₪ שניתן לבני זוג על ידי אחותו של הבעל, מה שהוביל למחלוקת האם הכסף היווה הלוואה או מתנה בעקבות משבר הנישואין של בני הזוג והליכים משפטיים לפירוק השותפות ביניהם. נטל ההוכחה מוטל על הבעל, הטוען כי מדובר בהלוואה, בשל אופייה האנונימי של העסקה. עם זאת, קיים חריג לכלל זה במקרים בהם מדובר בקרובי משפחה, בהם חזקה על העברת הכספים כי מדובר במתנה ולא בהלוואה, ונטל ההוכחה מוטל עליהם. במקרה זה, חזקת המתנה חלה נוכח הקשר ההדוק בין האחות לבני הזוג, והתנהלותה של האחות מעידה כי היא אינה עומדת על זכותה להשבת הכסף, דבר השוחק את אמינות תביעת ההלוואה. הוויתור של האחות על זכותה לפירעון, יחד עם היעדר כל פעולה משפטית מצידה, תומכים אף הם בחזקת המתנה. זאת ועוד, הנתבע הציג טענות עובדתיות סותרות באשר לטיבו ועיתוי הפירעון, והיעדר כל הסכם בכתב או הסכמה עקבית בעל פה מחליש את מעמדו. בית המשפט מוצא את גרסת התובע לאירועים, הנתמכת בתמליל שיחה בין התובע לאחותו של הנתבע, כאמינה יותר. אשר על כן, נדחית טענת הנתבע לחוב משותף, ובית המשפט פוסק לטובת התובע ומורה לנתבע לשאת בהוצאותיו בסך 10,000 ₪. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.