צ"ו 29973-05-23

תקציר

בית הדין מצא כי המבקש, שהועסק על ידי המשיב קרוב ל-14 שנה, לא הציג טיעון משכנע דיו כדי לזכות בסעד החריג של אכיפת יחסי העבודה שלו עם המשיב. המבקש לא היה גלוי לגבי היעדרותו הממושכת מהעבודה בשל מחלה, והתנהלותו הצביעה על חוסר תום לב – לרבות הודאה כי ניצל ימי מחלה משום שהיה לו איזון ורצה להימנע מהפסדם אם יפוטר. אמנם נפלו פגמים פרוצדורליים מסוימים בטיפולו של המשיב בעניין, כגון חוסר פירוט בזימון לדיון וחוסר עקביות בפרוטוקול הדיון, אך בית המשפט מצא כי אלה לא ירדו לשורשו של העניין וגברו על התנהלותו של המבקש עצמו. זאת ועוד, היה טעם תקציבי לגיטימי שהמשיב ישקול לייעל את מעמדו של המבקש, והם קיימו שימוע שנתן לו הזדמנות מספקת להציג את טענותיו. המבקש דחה הצעת עבודה במשרה חלקית מהמשיב, ובעקבות משבר ביחסי העבודה קיבל הודעה על פיטוריו עם תקופת הודעה מוקדמת של חודשיים. בנסיבות אלה, בית הדין לא מצא הצדקה לאכיפה זמנית של יחסי העבודה ותחת זאת קבע כי פיצוי כספי יהיה סעד הולם יותר. לבסוף, מצא בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, ודחה את הבקשה תוך שהוא מורה למבקש לכסות את הוצאותיו בסך 7,000 ₪.