עב"ל 409/97

תקציר

המערער, נגר במקצועו, סבל מנכות בעקבות שתי תאונות עבודה נפרדות. הוא פנה לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה להצמיד את נכותו משתי התאונות, לפי תקנה 12, שתזכה אותו בהטבות מוגדלות. המוסד לביטוח לאומי סירב לבקשתו בטענה שלא הפחית במידה מספקת את הכנסותיו כתוצאה מהנכות המצטברת. בית הדין לעבודה דחה את תביעתו וקבע כי לא הוכיח קשר סיבתי בין הנכות לבין הירידה בהכנסה. לאחר מכן ערערה המערערת לבית הדין הארצי לעבודה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. היא הבהירה את פרשנותה של תקנה 12, ואישרה כי היא דורשת קשר סיבתי בין הליקויים המצטברים לבין הקטנת ההכנסה, אם כי קשר זה אינו חייב להיות בלעדי. בית המשפט בחן את חומר הראיות והסכים עם מסקנת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה המערער לא הוכיח די הצורך ירידה בהכנסותיו כתוצאה מנכותו. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי המערער נשא בנטל ההוכחה לביסוס טענתו. מאחר שלא הביא ראיות ברורות המצביעות על ירידה בהכנסותיו בשל האופי המצטבר של נכויותיו, נדחה הערעור. ההחלטה מחזקת את הדרישה לקשר מהותי וסיבתי בין נכות לבין הכנסה מופחתת להתקשרות לנכות לפי תקנה 12, ומטילה את נטל ההוכחה על המערער.