ע"ע 3799-07-21

תקציר

העובד במקרה זה ערער על החלטת בית הדין האזורי וטען כי פיטוריו היו שלא כדין, כי הוא זכאי לפיצוי בגין פגיעה בשכר עקב התנכלות וכי תביעתו לפי חוק איסור לשון הרע נדחתה שלא כדין. הערעור ערער בעיקר על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי באשר לעילות הדחייה ולהליך הפיטורים. עם זאת, בית הדין לערעורים אישר את ממצאי בית הדין האזורי והדגיש כי הם מפורטים ומנומקים היטב. באשר לעילות הפיטורים טען העובד כי הסיבה המוצהרת לפיטוריו - שינויים ארגוניים - הייתה מסווה לחוסר תום לב של המעסיק. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו. נקבע כי הירידה במכירות הייתה סיבה לגיטימית למעשי המעסיק, וניסיונו של העובד להפריך את הערכת המעסיק לגבי תפקודו לא הביא ראיות מספיקות. בית הדין דחה גם את טענות העובד בדבר הליך שימוע לקוי, וקבע כי חוות הדעת המקדמית של מנהל השימוע אינה פוסלת את ההליך, כל עוד טענות העובד נשמעות בגלוי. כמו כן, בית הדין הסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי העובד לא הוכיח התנכלות, ובכך דחה את תביעתו לפיצוי בגין פגיעה בשכר. לבסוף, אישר בית הדין את החלטת בית הדין האזורי בתביעת לשון הרע, והטיל על העובד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.