ע"א 118/78

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך רכושי על רישום בתים משותפים בשני בניינים סמוכים בנהריה. המערערים, חברת בנייה ומנהלה, טענו כי שני מחסנים ומרפסת סגורה הם רכושם הפרטי ולא חלק מהרכוש המשותף של הבתים המשותפים. עם זאת, המשיבים, שרכשו דירות בבניינים, טענו כי יש לראות בשטחים אלה חלק מהרכוש המשותף. בית המשפט המחוזי פסק מלכתחילה לטובת המשיבים. בהחלטה פה אחד דחה בית המשפט העליון את ערעור המערערים. בית המשפט קבע כי המחסנים מעולם לא נועדו להיות יחידות שלמות ונפרדות, אלא נבנו מתוך ציפייה לרישיון לקומה רביעית שלא יצא לפועל. תוכנית הבנייה המקורית, שאושרה לפני מכירת הדירות, סימנה את שטחי המחסנים להריסה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המערערים לא פעלו בהתאם להליכים הנדרשים לפי חוק מכר דירות להחריג שטחים אלה מהרכוש המשותף. על פי החוק, החרגות כאלה חייבות להיות מפורטות במפורש בחוזי המכר, מה שלא היה המקרה. מהראיות עולה כי התנהלות המערערים ומצגי המצגים בפני רוכשי הדירות הצביעו על כך שהמחסנים היו חלק מהרכוש המשותף. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם המרפסת הסגורה, שהייתה חלק מדירת נכה, צריכה להיחשב לרכוש משותף, בכפוף לתוצאות התדיינות נפרדת בה היה מעורב בעל הדירה. משכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה המחסנים והמרפסת יירשמו כחלק מהרכוש המשותף, והורה למערערים לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.