ע"פ 3308/17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על הסף, תוך שהוא מאשר כי המערער התכוון לגרום למותו של המנוח. ההחלטה מפנה לעיקרון המשפטי מפרשת קוטינה, לפיו הכוונה באה לידי ביטוי בפעילות מתואמת של הגוף והנפש, דבר המצביע על כוונתו הברורה של המערער להרוג כאשר ירה במנוח מספר רב של פעמים מטווח קצר. חרף טענותיו של המערער כי כיוון לרגליים, הראיות הצביעו אחרת, ואמירותיו הבלתי עקביות רק ערערו את הגנתו. מעורבותו של המערער בטקטיקות של פשע מאורגן תמכה אף היא במסקנה בדבר כוונה תחילה. בית המשפט בחן את ההודאה במהלך החקירה והשחזור, והצביע על פגמים פרוצדורליים כגון אזיקתו של המערער, שלא השפיעו על הכרעת הדין בשל הראיות המכריעות נגדו. מעשיו של המערער סווגו כרצח בנסיבות מחמירות הן בחוק העונשין הישן והן בחוק העונשין החדש, המצדיקים מאסר עולם חובה. בית המשפט לא קיבל את הטיעונים להפחתת העונש בהתבסס על נסיבות מקלות, וקבע כי אלה אינם רלוונטיים או אינם נתמכים בראיות. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של נסיבות הקשורות למעשה עצמו, ולא גורמים חיצוניים, המשפיעים על האשמה לפי סעיף 301א(ב) לחוק העונשין החדש. כל השופטים הסכימו וציינו את ההקשר הרחב יותר של פשעים שבהם מעורבות חברות אבטחה העוסקות בפעילות בלתי חוקית. אמנם הייתה מחלוקת מסוימת על דיון בעקרונות משפטיים מסוימים שלא לצורך במקרה זה, אך הקונצנזוס היה ברור לגבי כוונתו ואשמתו של המערער.