בש"פ 5055/14

תקציר

הכרעת הדין הנדונה קשורה לבקשה לעיכוב זהותו של מערער שהוגש נגדו כתב אישום בגין חטיפתו ורציחתו של קטין, מוחמד אבו חדיר. בא כוחו של המערער ביקש חיסיון מחשש לנקמה ומסכנה אפשרית למשפחה. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה זו, בנימוק של עקרון נגישות הציבור לדיונים וזכות הציבור לדעת. צו עיכוב ביצוע הוצא עד להגשת ערעור. במהלך הדיון בערעור טען בא כוח המערער לבחינה מעמיקה יותר של חששות המשפחה וביקש עיכוב פרסום. מנגד, טענה הפרקליטות כי אין ראיות קונקרטיות לאיומים וכי המשטרה לא קיבלה כל אינדיקציה לגביהם. השופט הכיר בעיקרון החוקתי של שקיפות ובאינטרס הציבורי במקרה זה. עוד ציינו כי משפחתו של המערער לא סיפקה כל הוכחה מוצקה לאיומים שלטענתם קיבלו. כמו כן, הפנה השופט לפסקי דין קודמים הנוגעים להעלמת זהות הנאשמים, אשר תמכו בעמדת המדינה. בסופו של דבר, החליט השופט שלא להיעתר לערעור, והורה על פרסום זהותו של המערער, תוך שהוא מורה גם למשטרה ולכוחות הביטחון להגיב לכל איום אפשרי על משפחתו של המערער. ההחלטה התבססה על היעדר ראיות קונקרטיות לאיומים ועל העיקרון החוקתי של דיונים פתוחים בבית המשפט. עוד הדגישה השופטת כי האינטרס הציבורי במקרה זה גובר על כל נזק פוטנציאלי מפרסום הזהות.