ה"פ 521/94

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב מכרז שפרסמה המדינה להדפסת טפסים שונים הנדרשים למפקד האוכלוסין והדיור של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המבקשת, אניה, טענה כי היה מקום להכריז עליה כזוכה היחידה במכרז שכן הצעתה היא המשתלמת ביותר, וביקשה לבטל את זכייתה של המשיבה בארי. אניה טענה כי לא התקיימו הקריטריונים שנקבעו בתקנות חובת המכרזים לבחירת הצעה יקרה יותר, וכי שיטת הניקוד בה השתמשה ועדת המכרזים היא נסתרת, בלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם תום הלב. עוד טענו כי הצעתו של בארי פסולה, שכן היא נתמכה בערבויות פסולות וחרגה מתנאי המכרז. מנגד, טענו המדינה ובארי כי מורכבות הפרויקט מצדיקה התחשבות בפרמטרים נוספים מעבר לעלות, כגון כושר, ניסיון ולוח זמנים. לטענתם, המשקולות שניתנו לכל פרמטר נקבעו מראש ובאופן חוקי, וכי המציעים היו מודעים לקריטריונים. המדינה טענה כי החלטתה לבחור בבארי הייתה זהירה והתבססה על חוות דעת מומחים, וכי השיקולים רלוונטיים ומהותיים למטרת המכרז. בית המשפט לא מצא ראיות לפסול או לחוסר תום לב במניעי המדינה, והסכים כי אי פרסום המשקולות שמר על השוויון, וכי שיקול הדעת של המדינה במקרה זה הוא רחב. בנוסף, בית המשפט לא מצא סיבה לפסול את הצעתו של בארי בעניין הערבויות. בסופו של דבר דחה בית המשפט את העתירה, פסק לטובת המדינה ובארי, והורה לאניה לכסות את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דינם של שני המשיבים.