על"ח 35955-08-20

תקציר

בית המשפט קובע כי החלטת ועדת הערר לאשר עיצום כספי מופחת על המערער, שלא העביר במועד ניכויי פנסיה משכרם של שלושה עובדים, הייתה סבירה ומידתית. בית המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית מהנימוקים המנהליים ובוחן את סבירות ההחלטה. היא מוצאת כי הוועדה יישמה נכון את החוק ושקלה את כל הגורמים הרלוונטיים. הסנקציה, שהופחתה בשיעור המרבי האפשרי, אינה בלתי סבירה באופן קיצוני, ובית המשפט לא יתערב. טענות המערערת להפחתה נוספת, המבוססות על מצב המשק, היעדר הנזק של העובד ותום ליבו בהסתמכות על אנשי מקצוע, נדחות. בית הדין מדגיש כי הסנקציה אינה "קנס" אלא עיצום כספי מופחת, והסיכון של העובד להלנת ביטוח ונזק כלכלי עתידי מצדיק את ההחלטה. ההפרות לא היו חד פעמיות ותוקנו רק לאחר שנפתחה חקירה. גם טענתו המאוחרת של המערער כי ההפרה הייתה חלק מ"סגירת חשבון" נדחית, שכן היא לא הועלתה קודם לכן ואינה נתמכת בראיות. הנציב והוועדה פעלו במסגרת סמכותם ופעלו בהתאם לחוקים ולנהלים הרלוונטיים. לפיכך, הערעור נדחה, והסנקציה הכספית המופחתת עומדת בעינה.