בג"צ 5572/07

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לעתירה שהוגשה בקשר לתביעת גירושין בין עותר לאשתו (המשיב 4). העותר ביקש לתת גט, דבר שהיה חייב לעשות לכל המאוחר בשנת 2004. פסיקות קודמות וניסיונות לאכוף את הגירושין הובילו למספר החלטות של בית המשפט. בית המשפט המחוזי אף הוציא צו הרחקה נגד העותר. התיק הגיע לבג"ץ לאחר שבית הדין המחוזי הורה על מאסרו של העותר, לאחר שלא קיים את פסק דין הגירושין. העותר עתר לבית הדין הרבני הגדול בבקשה לעיכוב ביצוע ודחיית מועד הדיון, שנדחתה. עתירה לבג"ץ הוגשה, בין היתר, בטענה כי בית הדין הרבני האזורי פעל באופן בלתי סביר בכך שלא שמע את עמדת העותר וכי התעלם ממצבו הבריאותי של העותר ומהנזק הפוטנציאלי שייגרם לבתו הקטינה אם ייכלא. עם זאת, בג"ץ החליט שלא להיעתר לעתירה, בנימוק שהעותר לא מיצה את כל ההליכים המשפטיים. לדברי בית המשפט, בית הדין הרבני הגדול טרם דן בתיק לגופו, ולכן קבלת העתירה תעקוף את עקרון מיצוי ההליכים. בג"ץ הדגיש כי העותר יכול לפנות תחילה לבית הדין הרבני הגדול כדי לבקש סעד וכי התערבות בשלב זה תהיה מוקדמת מדי. ההחלטה התקבלה בהתאם, תוך דחיית העתירה מבלי לרדת לגופו של עניין.