בש"א 9239/20

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור אזרחי מס' 4213/20. היא סובבת סביב בקשת רשות להגיש תביעה נגד אפיה חברה להשקעות ופיתוח בנין בע"מ. בקשתה של המערערת התקבלה לראשונה בשנת 2014, בתנאי שתפקיד פיקדון בסך 75,000 ₪, אשר הוארך עד פברואר 2014. עם זאת, המערערת לא עמדה במועד זה. חמש שנים לאחר מכן היא ביקשה הארכה, אך נדחתה באפריל 2020. דחייה זו הובילה לערעור בפני בית המשפט. הרשם דחה את הערר בקובעו כי הוא טעון רשות, שכן החלטה המטילה ערבות ודוחה בקשת הארכה נחשבת ל"החלטה אחרת". המערערת טענה כי החלטת בית המשפט המחוזי חסמה לצמיתות את גישתה לערכאות וביקשה "סעד צודק". לחילופין, ביקשה לתקן את הערעור ולהתייחס אליו כאל בקשת רשות ערעור. בית המשפט דחה טענות אלה ואישר את החלטת הרשם. היא סיווגה את ההחלטה כ"החלטה אחרת", והדגישה כי בקשה להארכת מועד נבדלת לגופה של המחלוקת. פסיקות קודמות תומכות בסיווג זה, גם כאשר בקשות כאלה מוגשות במהלך ההליך הפרוצדורלי. זאת ועוד, בית המשפט הסביר כי לא ניתן לקבל את בקשתו החלופית של המערער להמיר את הערעור בבקשת רשות ערעור, שכן לא ניתן להפוך ערעור בזכות לערעור ברשות ערעור. עוד ציין בית המשפט כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות משנת 2018 אינן חלות על מקרה זה. לפיכך, הערעור נדחה. פסק הדין ניתן ביום 6.1.2021, ובהיעדר בקשה להוצאות, לא ניתן צו להוצאות.