ע"פ 71711/04

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בתקיפת המתלוננת ללא הסכמתה, וערער על ההחלטה, בבקשה להישפט ללא הרשעה, או לחילופין להקל בעונשו. סנגורו של המערער טען כי למערער אין עבר פלילי, הוא הביע חרטה והצטרף לקבוצה לטיפול בעברייני מין, וכי הרשעה תמנע ממנו לעבוד כרופא – המקצוע בו למד שבע שנים. מנגד, הדגישה המדינה את הצורך להעביר מסר ברור לציבור כי התנהגות כזו אינה מקובלת, וכי נסיבותיו האישיות של המערער אינן מצדיקות הימנעות מהרשעה. בית המשפט הכיר בחרטה של המערער ובזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, אך בסופו של דבר לא קיבל את טענתו העיקרית, שכן טרם קיבל את רישיונו הרפואי בישראל עקב כישלון בבחינת ההסמכה, והרשעתו לא הייתה הסיבה שלא יכול היה לעסוק ברפואה. עוד ציין בית המשפט כי המערער לא הוכיח כי הרשעתו תמנע ממנו בוודאות לעבוד כרופא בעתיד. בשקלול האינטרס הציבורי אל מול הנסיבות הפרטניות, החליט בית המשפט כי במקרה זה גובר האינטרס הציבורי, וכי אין נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מנורמת הרשעת העבריין, במיוחד נוכח אופייה של העבירה המכוערת. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את עתירתו החלופית של המערער, והפחית את תקופת המאסר לעבודות שירות לשלושה חודשים, תוך השארת יתרת העונש על כנה.