עת"מ 1036-12-11

תקציר

העתירה מערערת על חוקיותו של סעיף 2.15.2 לנוהל השתתפות בתשלום שכר דירה, המגביל מתן סיוע בשכר דירה ליישובים מסוימים. העותרים טוענים כי הסעיף פוגע בזכויותיהם לדיור ולשוויון. המשיב, לעומת זאת, מצדיק את הסעיף כאמצעי סביר להבטיח את יעילות הסיוע בשכר דירה, למנוע עלייה בדמי השכירות ולהימנע מחוזים פיקטיביים. בית המשפט מוצא כי המשיב לא הצליח לבסס במידה מספקת את ההבחנה שקובע הסעיף. המשיב לא הציג כל חוות דעת מקצועית או נתונים עובדתיים בזמן אמת כדי לאמת את הקריטריונים הקבועים בסעיף, למרות נתונים מספריים בעייתיים לגבי השפעותיו. יתר על כן, על המשיבה הוטלה חובה מוגברת לאסוף נתונים ולעיין בסעיף באופן שוטף, דבר שלא עמד בה. בית המשפט אף מזהה חוסר קוהרנטיות בתוך ההליך עצמו ומציין כי חוות הדעת של המשיב עצמו מכירה בצורך בבדיקה פרטנית במקרים מסוימים. בנוסף, הנתונים המספריים שהציגו העותרים חושפים אפליה תוצאתית לרעה של האוכלוסייה הערבית. נוכח ליקויים אלה, מגיע בית המשפט למסקנה כי הסעיף מפלה ונעדר תשתית עובדתית ראויה. על אף שהמשיבה זכאית לשקול יעילות ושוויון במתן סיוע, פגיעתו של הסעיף אינה מידתית ביחס לתועלת הנטענת. לפיכך, בית המשפט קובע כי הסעיף אינו סביר ופוגע בזכותם של העותרים לשוויון. עם זאת, כדי למנוע שיבושים, יישום פסק הדין מושהה למשך 12 חודשים. בתוך תקופה זו על המשיבה לגבש מחדש את מדיניותה. העותרים, שהוכיחו צורך להתגורר ביישובים ספציפיים, פטורים מהסעיף בתקופת ההשעיה ויש לשקול מחדש את בקשותיהם לסיוע בשכר דירה. לבסוף, נדרש המשיב לשאת בהוצאות המשפט של העותרים ובשכר טרחת עורך דין.