ת"פ 287/98

תקציר

כתב האישום ייחס לנאשמים הסדר כובל, בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים, שכלל חלוקת שוק תחזוקת הרמזורים בין החברות מנורה ואריאל, ותיאום הגשת הצעות למכרז עיריית חיפה 26/92. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי להסכם ביניהם לא הייתה השפעה ממשית על התחרות, ולכן העיקרון הטריוויאלי חל עליהם. העובדות הראו כי עיריית חיפה העדיפה את מנורה והשקיעה סכומים ניכרים במרכז שליטה, שידיעתו הייתה בחזקתה הבלעדית של מנורה, ולכן אריאל לא יכלה להתמודד עמה במכרז. עמדת העירייה התבססה על שיקולי בטיחות. אריאל השקיעה בעבר משאבים רבים בהליכים משפטיים במטרה לפתוח את השוק החיפאי לתחרות, אך ללא הועיל. לגבי השוק הירושלמי, נמצא כי ההסכם בין הצדדים התייחס להעברת העבודות בצמתים, במסגרת החוזה הקיים בין מנורה לעירייה, ולא לתיאום מכרזים. בית המשפט קבע, כי ההסכם בין אריאל למנורה אינו נופל בגדרו של סעיף 2(א) לחוק ההגבלים העסקיים, וכי גם אם היה נופל בגדרו של סעיף 2(ב) לחוק, יש לזכות את הנתבעים מכוח הגנת הזוטות, שכן ההסדר לא פגע בתחרות. עוד נקבע כי ניתן להחיל את הסייג הטריוויאלי גם על הסדר הנופל בגדרו של סעיף 2(ב) לחוק. בנוסף, נקבע כי יש לזכות את נאשם 7, ששימש כבורר בין הצדדים, בשל תחולת הסייג הטריוויאלי, או לחילופין, בשל מידת מעורבותו השולית בצד הבלתי חוקי של ההסדר, ומשום שנהנה מההגנה שמעניק חוק העונשין לרשות השופטת. לפיכך זוכו הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם.