ע"ע 696/07

תקציר

המערער במקרה זה פוטר מעבודתו בחברת תקשורת, ונסיבות פיטוריו היוו נקודת מחלוקת מרכזית בפסק דין זה. החברה טענה כי המערער לא היה מרוצה ממספר החלטות ניהוליות שפגעו בסמכותו ולכן בחר לעזוב, ואילו המערער טען כי פוטר שלא כדין ונגרם לו עוגמת נפש כתוצאה מכך. בית הדין האזורי פסק לטובת החברה, וראה בעזיבתו של המערער התפטרות, וכן פסק במספר עניינים כספיים הנוגעים להעסקתו של המערער, לרבות תנאי פרישה מיוחדים, פיצוי בגין הפרשות שאינן לפנסיה ואופציות. בית הדין לערעורים אישר במידה רבה את פסק דינו של בית הדין המחוזי, ולא מצא ראיות לחוסר תום לב מצד החברה בפיטורין, ולכן לא היה מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש. השופטים הסכימו עם הערכאה הנמוכה יותר כי מכתב ההתנגדות של המערער לחברה היה הגורם העיקרי לפיטוריו, אם כי היה צריך להקדים אותו לדיון. עם זאת, השופטים בחרו שלא להעניש את החברה כספית על מחדל זה, לאור ההתפתחות האחרונה של החוק בנוגע לדיונים בגופים פרטיים. בסוגיית הפיצוי בגין הפרשות שאינן לפנסיה, אישרו השופטים את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה תשלומים ששולמו למערער בגין שעות נוספות גלובליות ואחזקת רכב היו תוספות אמיתיות לשכרו ואינם מהווים שכר קובע בגין הפרשות לפנסיה. גם טענתו של המערער לאופציות נדחתה מאחר שלא נקט את הצעדים הדרושים למימושן. בהתייחסם לשאלת פיצויי הפיטורים, הסכימו השופטים עם החברה כי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר פנסיה מקיפה בענף חל על המערערת, וכי ההפרשות שביצעה החברה היו במקום פיצויי פיטורים. עם זאת, הם מצאו כי מצב זה השתנה עם הוצאת פוליסת ביטוח מנהלים עבור המערער בשנת 1999, תוך פיצול שכרו. השופטים קבעו כי על החברה להשלים את פיצויי הפיטורים של המערער עד לשיעור של 100% בהתאם לשכרו הקובע לתקופה שמפתיחת הפוליסה ועד לפיטוריו. לבסוף, קבע בית הדין לעררים כי היעדרם של נציגי ציבור בדיוני בית המשפט המחוזי אינו סיבה מספקת לפסול את פסקי הדין, ובחר שלא להורות על הוצאות לאור הוצאותיו הניכרות של המערער בערכאה הנמוכה יותר.