ע"פ 446/86

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בהחזקת סמים שלא לשימוש עצמי, בניגוד לסעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, לאחר שנמצאו שאריות סמים בדירת הוריו. בדירה התגוררו המערער וחברתו. החיפוש נערך בהיעדרו של המערער. בית המשפט העליון זיכה את המערער לאחר שקיבל את ערעורו. בית המשפט העליון קבע כי אישום ההחזקה מחייב שליטה פיזית ונפשית בסם, שאינה מבוססת אך ורק על נוכחותו הפיזית של הסם בדירתו או בכיסו של האדם. יש צורך בידיעה ובהסכמה, ונטל ההוכחה מוטל על התביעה. במקרה דנן, נמצאו שאריות הסמים באשפה ובטלוויזיה, ולא בהכרח העידו על שימוש בסמים או על ידיעת המערער. אמירתה של החברה, "אל תגיד לעמוס שנתתי לו", לא הייתה חד משמעית, וייתכן שהשימוש שלה בסמים הוסתר מהמערער. חזקת השופט בדבר ידיעתו והסכמתו של המערער סותרת את חומר הראיות. הנסיבות לא הוכיחו די הצורך את אחריותו הפלילית של המערער, והרשעתו בבית המשפט המחוזי התבססה על היעדר ראיות מספיקות. לפיכך, הערעור התקבל, והמערער זוכה. השופט א' וינוגרד, השופט ש' לוין והשופט ש' נתניהו הסכימו פה אחד עם ההחלטה.