ת"א 64859-01-23

תקציר

התיק סובב סביב זכויות קניין רוחני וסעיפי סמכות שיפוט. חברה ישראלית פיתחה טכנולוגיה לבידוד ננו-גבישי תאית מסיבי צמחים, שלטענתה נגנבו על ידי חברה יפנית וחברת בת שלה. החברה היפנית יצרה קשר עם החברה הישראלית בשנת 2017, ובמהלך מערכת היחסים ביניהם חתמו השתיים על מספר הסכמים המסדירים סודיות, השקעות ושיתוף פעולה. בעוד הסכמי הסודיות וההעברה המהותית הקודמים קבעו בוררות על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בלונדון והחלת הדין האנגלי, הסכמי ההשקעה ושיתוף הפעולה המאוחרים יותר קבעו את הדין הישראלי ואת סמכות השיפוט בתל אביב. החברה הישראלית טענה כי החברה היפנית גנבה באופן שיטתי את הקניין הרוחני שלה ועושה בו שימוש באמצעות חברת הבת שלה. היא עתרה לבית המשפט לקבלת סעד הצהרתי וצו מניעה. בתגובה, הגישה החברה היפנית בקשת כפירה וביקשה לדחות את התביעה מחוסר סמכות שיפוט בינלאומית או לחילופין הקפאת הליכים, תוך שהיא מצטטת את סעיפי הבוררות בהסכמים הקודמים. עוד טענה החברה כי ישראל אינה הפורום המתאים וכי הטענה חסרת שחר, והאשימה את החברה הישראלית בהטעיה בבקשתה במעמד צד אחד. בית המשפט בחן את ההסכמים השונים ומצא כי התביעה כוללת מחלוקות הקשורות הן להסכמים המוקדמים והן להסכמים המאוחרים. בית המשפט קבע כי הסכמי שיתוף הפעולה וההשקעה המאוחרים יותר, אשר ביססו את סמכות השיפוט הישראלית ואת תחולת הדין הישראלי, היו ברורים וממצים, וגברו על ההסכמים הקודמים במקרה של סתירה. לפיכך, חלק ניכר מהתביעה חרג מתחומה של תניית הבוררות. בחלקו הנותר, בית המשפט מצא כי פיצול ההתדיינות לשני הליכים נפרדים – אחד בישראל ואחד בלונדון – יהיה מלאכותי, מסורבל ולא מעשי. גם אם תניית הבוררות תחול על תביעות אלה, בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו שלא לפצל את ההליך והורה כי התביעה כולה תידון בישראל. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מהטיעון הפסול של החברה היפנית בפורום, וקבע כי לישראל יש קשר חזק לסכסוך. גם טענת המבקשים להטעיה מצד המשיב בבקשתו במעמד צד אחד נדחתה, ובקשת הכפירה נדחתה. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות המקרה.