ת"א 58824-12-13

תקציר

השופט פסק לטובת בקשת הנתבע לדחות את התביעה לאלתר, תוך שהוא מסתמך על סמכותו של סעיף 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי. השופט הדגיש את הצורך בזהירות בנקיטת אמצעי קיצוני זה, בהתחשב בזכות החוקתית לגישה לצדק. התביעה, שעניינה הקצאת זכויות בנייה, סווגה כתביעה שאינה מקרקעין, בהתחשב במהותה – הפרת חובת הנתבע למיצוי זכויות הבנייה. כתוצאה מכך חלה תקופת התיישנות של שבע שנים. השופט קבע כי עילת התביעה קמה לאחרונה בשנת 1979, עת בוצעה הבנייה, והתובעים היו מודעים לה. טענת התובעים כי נודע להם על זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות רק בשנת 1992 סותרת פסיקות קודמות של בתי המשפט. כתוצאה מכך, התביעה, שהוגשה עשרות שנים לאחר מכן, נדחתה בשל התיישנות. בנוסף, השופטת ציינה כי גם אם ההליכים והתכתובות שהציגו התובעים יכלו לעצור את תקופת ההתיישנות – דבר שהשופט לא קיבל – תקופת ההתיישנות עדיין חלפה. השופט עודד את הצדדים לסיים בתבונה את הסכסוך ארוך השנים ביניהם והביע אופטימיות זהירה. לבסוף חויבו התובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך 15,000 ₪.