ת"א 1083/96

תקציר

התיק נסוב סביב תאונת דרכים הקשורה לעבודה, בה ביקשו התובעים פיצוי נוסף בשיעור של 25% על פי חוק הביטוח הלאומי. השאלה המרכזית הייתה האם מעורבות הרכב של המעסיק מזכה אותו בהעלאה זו, שכן היא פוגעת בזכותו של המוסד לביטוח לאומי לתבוע שיפוי מצדדים שלישיים. בית המשפט המחוזי הכיר בחוסר יכולתה של המל"ל לתבוע שיפוי ממעסיקים בגין תאונות עבודה, שכן המעסיקים נושאים בעקיפין בנטל התגמולים באמצעות דמי ביטוח. בית הדין התייחס גם לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון ששללה את זכותה של המל"ל להחזר ממעסיקים או ממבטחיהם בגין תאונות עבודה שבהן מעורבים כלי רכב בבעלות המעסיק. בהרחבת היגיון זה, טען בית המשפט כי הבעלות על הרכב אינה צריכה להיות גורם מכריע; במקום זאת, המיקוד צריך להיות על האם הרכב היה בשירות המעסיק. מאחר שהרכב השכור שימש לעבודה ושולם על ידי המעסיק, הוא נלקח בחשבון בשירות המעסיק, מה שהוביל למסקנה כי למל"ל אין זכות לשיפוי והתובעים אינם זכאים לפיצוי נוסף. לפיכך, תביעת התובעים נדחתה, ובית המשפט החליט שלא לחייב אותם בהוצאות ושכר טרחה בהתחשב בנסיבות.