ת"א 45247-04-19

תקציר

בית המשפט קיבל את תביעת התובע כנגד חברת הביטוח, אשר סירבה לפצות את התובע כראוי בגין נכויותיו. המדיניות המדוברת נוסחה באופן מעורפל ולא הגדירה מונחי מפתח כגון "איבר", "ברך", "רגל" ו"מפרק". עמימות זו, קבע בית המשפט, צריכה להיפתר לטובת התובע, שכן חוזה הביטוח הוא בין המבטחת - המנסחת את החוזה, ובכך שולטת בתוכנו - לבין המבוטח. על המבטח מוטלת החובה להגן על האינטרסים של לקוחותיו ולנסח פוליסות בצורה ברורה, במיוחד לאור העובדה שחוזי ביטוח אינם שוויוניים מטבעם, דבר המציב את המבטח המומחה מול המבוטח ההדיוט. זאת ועוד, נדחו טענות המבטחת כי פרשנות הפוליסה לטובת התובעת תוביל לתוצאות אבסורדיות, שכן בית המשפט מצא כי ניתן לפתור מצבים כאלה תוך התייחסות לפרקטיקות ולתקנות קיימות, שלא הוזכרו בפוליסה. השופט התייחס גם לכלל פרשנות משני בדיני הביטוח המכוון לתכלית המיטיבה עם המבוטח, העולה בקנה אחד גם עם חוק חוזה הביטוח ודברי הסבר לתיקוני החוק. פסק הדין כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובע, שבית המשפט קבע כי על הנתבעת לכסות במלואה, בהתחשב בכך שהיא אחראית לניסוח הפוליסה הלא ברור.