סע"ש 38190-12-15

תקציר

התובע, פועל חקלאי, תבע את מעסיקו, הנתבע, בגין שכר שלא שולם לו וזכויות נלוות נוספות. בית הדין פסק לטובת התובעת, והורה לנתבעת לשלם הפרשי שכר מינימום בסך 246,769 ₪, תוספת גמול בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה בימי מנוחה שבועית. עוד נפסקו לתובעת 5,292 ₪ כדמי הבראה, 8,800 ₪ כחופשה בתשלום, 2,094 ₪ כתוספת ותק, 6,152 ₪ כמענק שנתי ו-24,141 ₪ כפיצויי פיטורים. בנוסף, חויב הנתבע לשלם 16,023 ₪ בגין אי הפרשות לפנסיה ו-500 ₪ הוצאות משפט. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הוא הועסק על ידי הנתבעת מאז אוקטובר 2010, שכן עדותו הייתה עקבית וגרסת הנתבע הייתה מבלבלת ולא נתמכה בראיות. עוד צוין, כי על הנתבעת, כמעסיקה, הייתה חובה לנהל רישומים אודות העסקתה של התובעת, אך לא עשתה כן. ברישומי התובע הראו את שעות עבודתו ואת הסכומים ששולמו לו, ואלה הועדפו על פני תלושי השכר החלקיים והלא עקביים של הנתבעת. מהסכומים המגיעים לתובע בוצעו ניכויים בגין מסים וביטוח לאומי, והגעה לסכומים נטו, על בסיס סכום מוערך של 100 ₪ בגין ניכויים אלה. בית הדין ערך חישוב מפורט של השכר המגיע לתובע מדי חודש במהלך עבודתו, תוך התחשבות בשיעורי שכר המינימום וניכוי חצי שעה עבור הפסקת מזון יומית. הנתבע חויב לשלם את הסכומים המתקבלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עבור כל חודש. השופטת פסקה גם בתביעות התובעת לדמי הבראה, חופשה בתשלום, ותק נוסף, מענק שנתי, פיצוי על עבודה בחגים ופיצויי פיטורים, ופסקה לתובע סכומים משתנים בגין תביעות אלה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין היעדר הפרשות לפנסיה והוצאות משפט, אך ויתר על שכר טרחת עורך דינו של התובע בשל חוסר פירוט והכנה לקויה של חישוביו, אשר גרמו לבית המשפט להשקיע זמן רב מדי בתיק.