ת"א 44905-05-14

תקציר

השופט דחה את התביעה נגד הנתבע וקבע כי הנתבע פעל בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת בעת האירועים הרלוונטיים. התובעים טענו לרשלנות מצד הנתבעת, אי אבחון ואי הצעה להפסקת הריון. לא הייתה מחלוקת כי התובעת סבלה במהלך הריונה ממום בכליות אשר נמצא מאוחר יותר כלא נכון. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת, כי בשנת 1989 לא צוין הפסקת הריון על סמך הידע הרפואי של אותה תקופה ופרטי המקרה הספציפיים. זאת ועוד, השופטת קבעה כי גם אם הנתבע התרשל, אין קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע לבין לידת התובע, שכן מומים בכליות אינם סימפטום ידוע של התסמונת הגנטית ממנה סובל התובע, ולמשפחת התובע אין היסטוריה ידועה של התסמונת. ייעוץ גנטי לא היה מוביל לתוצאה אחרת. סירוב התובעות לבצע בדיקת מי שפיר במהלך הריון מאוחר יותר תמך בממצא זה, והצביע על חוסר רצונן להפסיק הריונות. ככלל, קבעה השופטת כי הנאשמים פעלו כראוי ובהתאם לסטנדרט הטיפול המצופה מהם, וכי גם אלמלא כן, סביר להניח שהתוצאה לא הייתה משתנה.