בע"מ 9530/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בעל ואישה הנמצאים בתהליך גירושין. האישה הגישה תחילה תביעת גירושין לבית הדין הרבני באשקלון באוקטובר 1997, ומאוחר יותר, במאי 1999, הגיש הבעל תביעת גירושין באותו בית משפט. כן ביקש הבעל לחייב את מזונות האישה בהליך גירושין זה. עם זאת, בשל שיהוי וחוסר כנות בתביעות הבעל, הגישה האישה בספטמבר 2001 תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. הבעל בתגובה ביקש מבית המשפט לענייני משפחה לדחות את תביעת האישה, בטענה כי נושא המזונות כבר קשור לתיק בית הדין הרבני. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת הבעל, בנימוק של חוסר כנות בכריכת מזונות להליך הגירושין. לאחר מכן ערער הבעל לבית המשפט המחוזי בחיפה, שפסק לטובתו, קיבל את טענתו והעביר את תביעת המזונות לבית הדין הרבני. האישה ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, אשר שמע גם טענות בדבר כנות תביעת הגירושין וחיוב המזונות. בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא א' ברק, השופט מ' חשין והשופטת א' חיות, קבע כי התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה אינה מוצדקת. בית הדין מצא כי טענת הבעל למרד באישה אינה מבוססת דיה וכי כריכת המזונות בתביעת הגירושין נראית בלתי כנה, נוכח חוסר ההתקדמות בתיק בית הדין הרבני. החלטת בית המשפט לענייני משפחה נתפסה כהפעלה סבירה של שיקול דעתו, ולכן קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של האישה, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, חויב הבעל בהוצאות המשפט של האישה, בסך 10,000 ₪.