ת"א 53952-11-14

תקציר

הנתבע, בעל שליטה בחברה שהפסיקה את פעילותה, נלקח לבית המשפט על ידי רשות מקומית בבקשה לקבל בחזרה ארנונה שלא שולמה. על פי החוק, קיימת חזקה כי בעלי השליטה מקבלים את נכסי החברה ללא תמורה בעת ההפסקה, אותה ניתן לסתור. עם זאת, קיימת מחלוקת בפסיקה לגבי נטל ההוכחה לקיומם של נכסים כאלה והיקף חבות המס. בעוד שרוב הערכאות הנמוכות מעבירות את הנטל לנתבע, ערכאות גבוהות יותר דורשות מהרשות המקומית להוכיח את קיומם של נכסים. במקרה זה, השופט הסכים כי הנאשם יכול היה להציג ראיות נוספות אך פסק לטובתו בכל מקרה, בהתחשב בנסיבות. הם כוללים מינוי מפרק זמני שלקח אחריות על כל נכסי החברה, דו"ח המפרק המאשר את היעדר נכסי החברה, וחקירת המפרק שלא מצאה טענות נגד הנתבע. השופט קיבל גם את טענת הנתבע כי הזרים כספים אישיים משמעותיים לחברה. עם זאת, השופט מצא ראיות מהימנות לכך שהחברה העבירה לנתבע 64,580 שקל במזומן זמן קצר לפני הפירוק, אותם קיבל הנתבע ללא תמורה כדין. לפיכך, חויבה הנתבעת בארנונה של החברה עד לסכום זה. בהתחשב בכך שסכום זה נמוך מסך חוב המס, בית המשפט לא קבע את הסכום המדויק של החוב. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 64,580 ₪, בתוספת ריבית והוצאות סטטוטוריות. פסק הדין ניתן בהיעדרו של הנתבע ביום שישי, 29.7.2017.