ת"פ 4288-06-19

תקציר

הכרעת הדין דנה בהנחיות הענישה כפי שהותוו בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, תוך שימת דגש על עקרון ההלימות, השואף לשמור על יחס מידתי בין חומרת העבירה, הנסיבות הסובבות אותה והעונש שהוטל. השופט מדגיש כי ארבעת סעיפי האישום נגד הנאשם מהווים מעשים פליליים נפרדים, שלכל אחד מהם נסיבות שונות. הערכים החברתיים הנפגעים ממעשים אלה כוללים את ביטחונם הפיזי והרגשי של העובדים העובדים בחנויות נוחות, כמו גם את ההגנה על זכויות הקניין שלהם. אמנם הנאשם לא פגע פיזית באיש, אך לא ניתן להתעלם מההשפעה הפסיכולוגית של מעשיו. השופט מכיר בחומרתם הרבה של מעשי השוד המכוונים נגד "עובדי לילה" ומדגיש את הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה. בקביעת טווח הענישה ההולם שוקל השופט את נסיבות העבירות, לרבות היעדר אלימות פיזית או נשק ממשי בחלק מהאישומים, אך גם שיקולים בתכנון שקדם למעשים ואת הרווח הכספי המינימלי ממעשי השוד. השופט מסתמך על פסיקות קודמות במקרים דומים כדי לקבוע את מדיניות הענישה, ומצטט כמה החלטות של בית המשפט העליון הנוגעות למעשי שוד בדרגות חומרה שונות. בהתבסס על תקדימים אלה, השופט קובע את טווח הענישה של האישום הראשון, השלישי והרביעי על 12 עד 36 חודשים, ועל האישום השני, שבו היה מעורב מברג, על 18 עד 48 חודשים. בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות לעבירות, השופט מכיר בהודאתו המוקדמת של הנאשם, המעידה על חרטה ולקיחת אחריות. עם זאת, הסיכון להישנות המחלה בשל עברו של הנאשם בשימוש בסמים ועברו הפלילי הקודם, הכולל עבירות אלימות ורכוש, מהווה סיבה לדאגה. עם זאת, השופט מציין את הבנתו הנוכחית של הנאשם את חומרת מעשיו ואת רצונו בשיקום. בהתחשב בהיקף העבירות ובנסיבות המקלות, השופט גוזר על הנאשם בסך הכל 30 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיב עונשי של מאסר על תנאי. הרכב המעורב בעבירות יוחזר לגרושתו של הנאשם, והשופט ממליץ על שילובו של הנאשם בתוכנית כליאה לגמילה וטיפול בסמים. לנאשם מוקנית הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון תוך 45 יום.