ה"פ 6159-02-11

תקציר

המבקשים ביקשו לתבוע פיצויים בגין חלקת אדמה שירשו מהוריהם בכפר תבור, אשר הופקעה על ידי מנהל מקרקעי ישראל בשנת 1953. המחלוקת נסבה על המועד הקובע לחישוב הפיצויים, כאשר המבקשים הציעו את 1973 ורמ"י התעקשה על 1953. הצדדים ניסו להגיע לפשרה אך נכשלו. בבית המשפט טענו המבקשים כי יש לאפשר להם להתנגד לשומת מנהל מקרקעי ישראל בפני השמאי הממשלתי הראשי, בהתאם להסכם פרוצדורלי. עם זאת, השמאי הראשי סירב לשמוע את ההתנגדות אלא אם החלטתו תתקבל סופית. לאחר מכן ביקשו המבקשים מבית המשפט למנות שמאי מכריע. מנגד, טענה רמ"י כי מאחר שהמבקשים בחרו בהתדיינות משפטית, הם אינם יכולים ליהנות מהליך פנימי המתמרץ פשרה. בית המשפט הסכים עם רמ"י וקבע כי יש להחיל את החוק, ולא את ההליך הפנימי, בהיעדר הסכם. המועד הקובע לפיצוי נקבע כמועד הרכישה – 5 בנובמבר 1953. למבקשים ניתנה שהות להגיש שומה מתוקנת המבוססת על מועד זה, ורשות מקרקעי ישראל יכלה להגיב או להסתמך על השמאות הקודמת שלה. עוד ציין בית המשפט כי מינוי שמאי מכריע היה מוקדם מדי והותיר את נושא ההוצאות לסוף ההליך.