ת"א 25401-02-19

תקציר

התובעים, שהיו אמורים לקבל דירות בפרויקט בנייה, טענו כי פעולות הנתבעים מנעו את השלמת הפרויקט וגרמו להם נזק. התובעים טענו כי הנתבעים התקשרו בפרויקט למרות הערות אזהרה שנועדו למנוע עסקאות והתנהלו ברשלנות, שהובילה לכישלונו. לטענתם, התנהלות הנתבעים הולידה מספר עילות תביעה נזיקיות, לרבות רשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת חוזה ומרמה. השופט בחן ביסודיות את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. באשר לתביעות החוזיות, קבעה השופטת כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהנתבעים נטלו על עצמם התחייבות חוזית להשלים את הפרויקט ולספק לתובעים דירות. השופט ציין כי עדותם של הנאשמים עולה בקנה אחד עם היגיון האירועים ומהימנה יותר. לפיכך, נדחו התביעות המבוססות על אחריות חוזית. בהתייחסה לתביעות הנזיקין הדגישה השופטת כי קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעים לבין הנזק שנגרם לתובעים הוא תנאי מוקדם להטלת אחריות. עם זאת, התובעים לא הצליחו להוכיח כי מעשיהם או מחדליהם של הנתבעים גרמו במישרין לכישלון הפרויקט ולאובדן דירותיהם בעקבותיו. השופטת ציינה כי הפרויקט כבר היה בקשיים לפני מעורבות הנתבעים וכי היו גורמים רבים שהפריעו להתקדמותו. התובעים לא הוכיחו די הצורך כי התנהלות הנתבעים, כגון שימוש בכספים לצרכים אישיים או חסרי כישורים מקצועיים, אכן גרמה לנזק. בנוסף, השופט לא מצא ראיות לתרמית, וציין כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש לתביעות מסוג זה. לסיכום, קבעה השופטת כי טענות התובעים כנגד הנתבעים נדחות, שכן הם לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בגין אחריות חוזית או נזיקית. כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על התנהלות התובעים ברישום הערות אזהרה וציינה כי תוצאת התיק אינה גורעת מתוקפן של הערות אלה. לבסוף חויבו התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים, בסך של 60,000 ₪.