תא"מ 4805-03-19

תקציר

זהו סיכום פסק הדין בתביעה בין סוכנת נדל"ן (התובעת) לבין שני אנשים פרטיים (הנתבעים) ששכרו אותה כדי שתסייע להם למצוא דירת מגורים. התובע הציג בפני הנתבעים מספר דירות, ביניהן אחת השייכת למר עלאא דאו, אותה רכשו הנתבעים בסופו של דבר. הנתבעים חתמו עם התובעת על הסכם תיווך, המפרט את הדירות בהן ביקרו ואת דמי התיווך בשיעור של 2% ממחיר הרכישה. עם זאת, הנתבעים הכחישו את תוקפו של הסכם זה, וטענו כי הוא זויף והם מעולם לא ביקרו בדירה שרכשו בסופו של דבר. עוד טענו כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה ולכן לא היה זכאי לכל תשלום. התובעת, לעומת זאת, סיפקה ראיות לאמיתות ההסכם ולתפקידה בהקלת הרכישה. השופט פסק לטובת התובע והגיע למסקנה כי טענות הנתבעים משוללות כל יסוד וכי התובע זכאי לדמי תיווך מוסכמים בסך 52,000 ₪. בנוסף, השופט הורה לנאשמים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 18 אלף שקל. סכום זה, יחד עם דמי התיווך, היה אמור להיות משולם עד 30 בנובמבר 2021, או שהוא יצבור הפרשי הצמדה וריבית משפטית. השופט הזכיר גם את התנהגותם הבלתי משתפת פעולה של הנתבעים לאורך כל ההליך, שהצדיקה פסיקת הוצאות.