ע"א 2231/08

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שקבע כי המערערת, מנהלת ובעל מניות בסוכנות נסיעות, חייבת אישית בתשלום לחברת אל על נתיבי ישראל בע"מ (המשיבה) בגין כרטיסי טיסה שמכרה הסוכנות בשם המשיב. הסוכנות לא העבירה את תמורת הכרטיסים למשיב. בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי המערער, בהיותו הדירקטור היחיד ובעל המניות היחיד בסוכנות, היה אחראי אישית לכספים החסרים, שהיו אמורים להיות מוחזקים בנאמנות עבור המשיב אך הועברו תחת זאת לחשבון הבנק של הסוכנות, שהמערערת הייתה ערבה אישית לו. המערער עזב את הארץ עם התמוטטות הסוכנות ולא שב. החלטתו של בית משפט קמא התבססה על כך שפעולותיו של המערער כבעל המניות היחיד וכמנהל הסוכנות היו זהות לאלה של החברה, וכי הוא הפר את חובת תום הלב וביצע עוולת גניבה כלפי המשיב בכך שהפקיד את התמורה בחשבון החברה. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי הימנעותו של המערער מלהעיד מעוררת חשד לגבי גרסתו לאירועים. עוד הסכימו השופטים כי טענת המשיב כי המערער חב ערבות אישית לחובות החברה הייתה מוצדקת, וכי התנהלותו היוותה הפרת חובת אמונים ושימוש אישי בכספים. טענות המערער לביטול החלטת בית משפט קמא נדחו, ופסק הדין קבע כי יש להטיל עליו אחריות אישית בין אם בהרמת מסך ההתאגדות ובין בהטלת אחריות אישית בגין הפרת חובת תום לב וגניבה.