ע"פ 624/75

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של תנאי שהוטל על מאסר על תנאי. התנאי, שמקורו בהרשעה בגניבה, משנת 1974, קובע כי אסור לנאשם לעבור עבירה נוספת לפי סעיף 270 לפקודת החוק הפלילי בתוך שנתיים. השאלה העומדת על הפרק היא האם תנאי זה חל רק על עבירות על סעיף 270, או באופן רחב יותר, על כל עבירה הכוללת את יסודות הגניבה. בית המשפט המחוזי פירש את התנאי באופן צר וקבע כי הוא אינו חל על העבירות הנוספות של פריצה וגניבה ממעסיק שביצע הנאשם. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל פסיקה זו. בית המשפט קבע כי יש להבין את המונח "עבירה" במצב בהתאם לפקודת הפרשנות, כלומר התנאי חל על כל עבירה הכוללת את יסודות הגניבה. משכך, קבע בית המשפט העליון כי היה על בית המשפט המחוזי לראות בעבירות הנוספות משום הפרת התנאי, המחייב להחיל את המאסר על תנאי. השופט שמגר הוסיף והעיר כי בית המשפט המחוזי נהג בסלחנות יתר כלפי הנאשם, נוכח אופיין השיטתי והחמור של עבירותיו. לפיכך החליט בית המשפט העליון להחמיר את העונש לשלושים חודשים, כאשר שמונה עשר חודשי מאסר בפועל והשאר על תנאי, לצד תנאי של התנהגות טובה. בנוסף, הופעל גם עונש המאסר על תנאי הקודם של חודשיים מתיק אחר, שירוצו ברצף. החלטה זו התקבלה למרות ערעורו של הנאשם על עונש מופחת. לסיכום, פסק הדין של בית המשפט העליון לא רק מפרש את היקף התנאי אלא גם מגדיל את העונש הכולל המוטל על הנאשם, ומשקף את חומרת מעשיו הפליליים.