ב"ל 45821-07-12

תקציר

מדובר בתביעה נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות בקשה לגמלת הבטחת הכנסה מאוקטובר 2011. התובעת, אזרחית ישראלית גרושה ואם לארבעה ילדים בוגרים, עובדת כמטפלת ומקבלת הבטחת הכנסה. זכאותה לגמלה נשללה לאחר שהמוסד כלל את תשלומי שכר הדירה ששילם בנה כחלק מהכנסותיה, מעבר לתקרה לזכאות לגמלה. תשלומיו של הבן שימשו במישרין לתשלום דמי שכירות, והתובעת טענה כי הכללתם כהכנסה סותרת את תכליתו של חוק הבטחת הכנסה, ומובילה למצב בלתי סביר ומפלה. המוסד טען כי התשלומים מהווים הכנסה משמעותית וקבועה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנסיבות שונות ממקרים קודמים, שכן התמיכה לא הייתה קבועה ושימשה למגורים בלבד. לפיכך, ההחלטה להתייחס לכל סכום דמי השכירות כהכנסה הייתה בלתי סבירה. בנוסף, דירת מגורים לא נחשבה ל"נכס" שממנו ניתן להפיק הכנסה. לפיכך, התביעה התקבלה, והמוסד חויב לבחון מחדש את זכאותו של התובע להטבה, תוך התייחסות לתשלומי שכר הדירה כסיוע ייעודי לצורכי דיור ולא כהכנסה כללית. פסק הדין הדגיש את חשיבות פרשנות החוק באופן סביר ומידתי, במיוחד בכל הנוגע לזכות לקיום מינימלי בכבוד, וציין כי על המוסד לקבוע אמת מידה להתייחסות למזונות המשפחה בדיור כהכנסה.