סע"ש 60214-10-20

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, בגין פיטורים שלא כדין ותשלום הטבות שונות על בסיס שכרו הקבוע לכאורה. הנתבע טען כי התובע פוטר עקב תפקוד לקוי ולא עמד ביעדים שהוצבו לו. בית הדין בחן את הנסיבות שהובילו לפיטוריו של התובע, את אופן הפיטורים ואת טענות התובע בנוגע לשכרו הקובע, לרבות הפרשות לקרן הפנסיה שלו, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופדיון ימי חופשה. בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענות התובעת בדבר הליך הפיטורין, וקבע כי הנתבעת פעלה בתום לב ועל בסיס טעמים לגיטימיים. נחה דעתה, כי ההחלטה לפטר את התובע התקבלה לפני תאונת העבודה וכי ההליך התנהל כראוי, לרבות שימוע בו ניתנה לתובע הזדמנות לטעון את טענותיו. באשר לשכר הקובע, הסכים בית הדין עם הנתבעת כי התמריצים אינם חלק משכרה הקבוע של התובעת, ולכן התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים נוספים או להשלמת הפרשות לפנסיה. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש לכלול את התמריצים בחישוב פדיון ימי החופשה. התובעת הייתה זכאית לסך של 6,955 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו. בהתחשב בפער המשמעותי בין הסכום הנתבע על ידי התובע (94,982 ₪) לבין הסעד שניתן (6,955 ₪), בית המשפט הורה לתובע לשלם לנתבע 7,000 ₪ הוצאות משפט. אף אחד מהצדדים לא חויב לשלם הוצאות משפט לצד השני, ולשניהם ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.