תמ"ש 11587-07-17

תקציר

פסק הדין דן בקריטריונים למתן פסק דין בהורות וקובע כי התובעים עומדים בכל הדרישות להכרה כהורים, ללא צורך בהגשת תסקיר. השופט מפעיל את שיקול דעתו וקובע כי צו ההורות הינו רטרואקטיבי מיום לידת הקטין. הכרה זו בהורות נתפסת כמיטיבה עם טובת הילד, יוצרת רצף זכויות ומצמצמת את פער הזמנים בין לידה להכרה. פסק הדין מדגיש גם את חשיבות ההכרה בזכויות ההוריות של ההורה הלא ביולוגי, אשר נקבעה כזכות אדם בסיסית בישראל. יתר על כן, השופטת מציינת כי התוצאות המעשיות של פסק דין סול תומכות ברטרואקטיביות של צו ההורות מיום הלידה. השופטת מוסיפה כי הזמן שחלף מאז הלידה לא צריך להיות גורם מכריע בקביעת הקשר ההורי. פסק הדין מדגיש כי צו הורות אינו רק אקט הצהרתי אלא גם קובע את מצבה העובדתי של ההורות. השופט מביע את חלקו על ההנמקה בפסק דין סול, הקובע כי יש להכיר בהורות מיום הלידה רק כאשר קיימת הסכמה ברורה של שני ההורים הביולוגיים. השופט מציע כי התנגדותו של ההורה הביולוגי לא תשלול את הורותו של ההורה השני וכי על בית המשפט לבחון את העובדות ואת טובת הקטין. הכרה בהורות מיום לידתה נתפסת גם כמיטיבה עם היבטים משפטיים וחברתיים, ויוצרת סיפור חיים אחד לילד, החל מיום לידתו. בנוסף, השופט קובע כי התובעים יכולים להוסיף את שם המשפחה של ההורה השני לשם המשפחה של הילד ללא צורך בהגשת תביעה נפרדת, שכן החוק מאפשר שכפול שמות משפחה. פסק הדין מסתיים בהדגשת חשיבות ההכרה במשפט הטבעי ובזכויות הפרט, ועם מתן צו ההורות מוכרים התובעים באופן רשמי כהוריו של הילד, לרבות כל הזכויות והחובות הנלוות.