עת"מ 32855-09-17

תקציר

העותר ביקש להתקבל כחבר לשכת עורכי הדין אך נדחה בשל הרשעתו בשורה של עבירות פליליות, קרי מרמה והפרת אמונים, שלשכת עורכי הדין מצאה כבלתי ראויות למי שעוסק בעריכת דין. למרות שההרשעות היו ישנות והתיישנו, לשכת עורכי הדין, בהנחיית חוק לשכת עורכי הדין וחוק המרשם הפלילי, הייתה בעלת סמכות ושיקול דעת לשקול אותן. בעתירה נטען כי הליך קבלת ההחלטות היה בלתי הוגן ומפלה וכי החלטת לשכת עורכי הדין לא נומקה כראוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההליך היה הוגן וכי ההחלטה אכן מנומקת, תוך התחשבות הן בחומרת פשעיו של העותר והן במאמצי השיקום שלו. יתר על כן, התיקון לחוק המרשם הפלילי, שהרחיב את הגישה של לשכת עורכי הדין למידע פלילי, לא השפיע רטרואקטיבית על עניינו של העותר, אלא רק אפשר ללשכת עורכי הדין לקבל מידע על הרשעות מיושנות. העותר לא ביסס כל ציפייה לגיטימית לכך שרישומי הרשעתו לא ייחשבו. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה, וחייב את העותר לשאת בהוצאות המשפט של לשכת עורכי הדין.