פש"ר 176/01

תקציר

בית המשפט החליט שלא להכריז על החייב כפושט רגל ולבטל את צו כינוס הנכסים הקודם של החייב. החלטה זו התקבלה לאחר שבית המשפט בחן בקפידה את טענות בא כוח החייב ובא כוחו של כונס הנכסים הרשמי. בא כוח הכונס הרשמי טען כי החייב פעל בחוסר תום לב, והביא ראיות לכך שהחייב חתם על ערבויות למרות שכבר היה שקוע בחובות כבדים והבין את ההשלכות החמורות של כך. עוד הוצגו ראיות לכך שהחייב השתמש בחשבון הבנק של בתו, ביודעו כי לשיקים שהיא מושכת אין כיסוי, וכי הוא העדיף נושים מסוימים, דבר המצביע על כך שפעל בחוסר תום לב. מנגד, טען בא כוח החייב כי הופעל על החייב לחץ לחתום על חלק מהערבויות וכי הוא מעולם לא פעל לטובת טובתו האישית על פני טובת נושיו. עם זאת, בית המשפט מצא את טיעוניו של כונס הנכסים הרשמי משכנעים יותר. בית המשפט הלין גם על כך שהחייב לא עמד בתשלומים החודשיים שהורה בית המשפט, וראה בכך ניצול לרעה של הליך פשיטת הרגל. בסופו של דבר, הסיבה העיקרית לדחיית בקשת החייב הייתה חוסר תום הלב שלו בטיפול בכספיו, במיוחד בכל הנוגע לערבויות עליהן חתם ולשימוש שעשה בחשבון הבנק של בתו. בנוסף, בית המשפט ביטל את הצו המעכב את יציאתו של החייב מהארץ, אך ביטול זה ייכנס לתוקף רק 30 יום לאחר פסק הדין.