ע"פ 9299/09

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשני מערערים, מאמון קסקס (המערער מס' 1) ואחמד מנאע (המערער מס' 2), אשר ערערו על עונשם של ארבע שנות מאסר בגין קשירת קשר לביצוע פשע והצתה. השניים הורשעו על סמך הודאתם בהצתת מספר כלי רכב בשל כעסו של המערער מס' 2 על אחד מבעלי הרכב. השריפות גרמו לנזק קל. הערכאה הנמוכה יותר שקלה את גילם הצעיר של המערערים ואת היעדר הרישום הפלילי, אך גם את חומרת העבירות, וגזרה עליהם עונשי מאסר. המערערים טענו כי בית המשפט נוקשה יתר על המידה, וכי עונשם צריך לשקף את עברם הנקי, גילם הצעיר, נסיבותיהם האישיות והנזק המוגבל שגרמו העבירות. עוד נטען, כי היה על בית המשפט להבחין בין תפקידיהם של שני המערערים, כאשר למערער מס' 1 היה תפקיד פחות. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם גזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והדגישה את האופי המסוכן של עבירות ההצתה ואת כוונת המחוקק להעניש אותן בחומרה. בית המשפט הכיר בפוטנציאל השיקומי של המערערים, וציין את התנהגותם הטובה בכלא ואת התקווה כי מדובר בעבירות חד פעמיות. בסופו של דבר, הערעורים נדחו, ואישרו את עונשי המאסר שנגזרו עליהם ארבע שנים.