ת"א 29998-11-17

תקציר

התובעת, ספקית שירותי מטבע, תבעה את הבנק הנתבע על כך שסירב לאפשר לה להמשיך לפעול עם לקוחה, קליר, באמצעות חשבונה בבנק. התובעת העבירה סכומי כסף גדולים מחשבונה בבנק לקליר, אשר שילם לה במזומן. הבנק סירב לאשר פעילות זו, מתוך סברה כי היא קשורה להלבנת הון או מימון טרור, ולכן פעל באופן סביר בגבולות דיני הבנקאות. השופטת הסכימה עם הערכת הבנק ודחתה את התביעה, תוך הדגשת האופי החשוד של פעילות התובעת מול קליר, שכללה העברת סכומי כסף גדולים במזומן מבלי לספק מידע חיוני על יעדם, שימושם או ייעודם של הכספים. השופט הדגיש את חובתם של הבנקים להילחם בהלבנת הון ובמימון טרור ואת תפקידם בשמירה על שלמות המערכת הפיננסית. טענת התובעת כי הבנק היה צריך להתמקד בהתנהלותה בלבד נדחתה, שכן הבנק היה זכאי לבחינה רחבה יותר של הפעילות שבוצעה באמצעות חשבונה של התובעת, לרבות התנהלות לקוחותיה. יתר על כן, השופטת מקבילה למסמכים מושחרים חלקית שהגיש התובע כבלתי מספיקים, שווי ערך לאי גילוי, ובכך אינה יכולה להפיג את ספקות הבנק. בנוסף, השופט מצא כי סירובו של הבנק סביר בהתחשב בעקיפת מדיניות בנק אחר האוסרת על קליר למשוך מזומנים ישירות מחשבונו. הסברה של התובעת לצורך של קליר בתשלומים במזומן לא היה מספק, מה גם שהיא לא סיפקה מידע או תיעוד נאותים לבנק. השופט ציין גם את הסיכון הגבוה להלבנת הון הקשורה לנותני שירותי מטבע ושימוש במזומן, כפי שתואר בתגובת הבנק. עמדתן פה אחד של שלוש רשויות רגולטוריות תמכה עוד יותר בדרך הפעולה הסבירה של הבנק. השופט הורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הבנק, בסך 40 אלף שקל בתוספת מע"מ.