עת"מ 33796-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות רבות שהגישו מבקשי מקלט בישראל, נגד החלטות ממשלת ישראל שלא להכיר בהם כפליטים. העתירות מעלות שאלות משפטיות ועובדתיות כאחד, כאשר ההיבט המשפטי משותף לכל התיקים. מאות עתירות דומות הוגשו בחודשים האחרונים, רובן על ידי עורכי דין שונים בניסוח כמעט זהה. הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק נוגעת לנוהל הטיפול בבקשות למעמד פליט והאם ניתן להחיל רטרואקטיבית את הנוהל החדש, שיושם ב-2 בינואר 2011, על בקשות שהוגשו לפני מועד זה. הנוהל הישן, שהיה נהוג לפני 2011, כלל סינון ראשוני של בקשות על ידי נציבות האו"ם לפליטים, ולאחר מכן טיפול נוסף והחלטה של שר הפנים. הנוהל החדש מחמיר יותר ומסמיך את היחידה לטיפול בפליטים בתל אביב להחליט בבקשות, במטרה לסנן בקשות סרק בצורה יעילה יותר. ההליך החדש גם קובע מגבלת זמן של שנה להגשת בקשות ומאפשר דחייה על הסף של בקשות ללא אפשרות לדיון חוזר. בית המשפט קובע כי הנוהל החדש סביר ומידתי, נוכח הגידול המשמעותי בבקשות המקלט, שרובן לכאורה מופרכות. לפיכך, בית המשפט קובע כי ניתן להחיל את הנוהל החדש על כל הבקשות שטרם קיבלו החלטה סופית, לרבות אלה שהוגשו לפני ינואר 2011. בית המשפט מדגיש את הצורך בהקפדה על זכויותיהם הפרוצדורליות של מבקשי המקלט ומצפה מהמשיב לנהוג בהתאם. באשר להיבט העובדתי של העתירות, בית המשפט מבחין בין תרחישים שונים. אם ניכר כי נשקפת סכנה לחייו של המבקש, ניתן צו ביניים האוסר על הוצאתו מהארץ עד להכרעה בעתירה. עם זאת, אם אין ראיות לכאורה לסכנת חיים, והעתירה נראית כניסיון להרוויח זמן מסיבות כלכליות או אחרות, בית המשפט ידחה את העתירה לאלתר, מבלי להתערב בהחלטה המנהלית. במקרים מסוימים, בית המשפט עשוי גם לשקול אם לתת צו ביניים, ונוטה להעניקו אם קיים ספק לגבי הסכנה שבגירוש מבקש המקלט. לבסוף, בית המשפט רשאי להוציא צווים ספציפיים לגבי בקשות פרטניות. במקרה הספציפי הנדון, העותר, אזרח תאילנד, נמצא בישראל מזה כשמונה שנים. אשרת העבודה שלהם פגה בשנת 2006, והתקבלה החלטה מנהלית בנוגע לשהותם הבלתי חוקית. העותר הגיש בקשת מקלט רק בשנת 2010. בית המשפט מוצא כי העתירה נעדרת שחר, שכן היא מונעת ממניעים כלכליים ואינה מציגה כל ראיה לסכנה לחיי העותר. לפיכך, השופט מחליט לדחות את העתירה על הסף ודוחה את הבקשות לסעדים חלופיים.