ת"א 33372-02-12

תקציר

הנתבעים הרחיבו את דירתם על ידי בנייה על גג הבניין שלהם ללא הסכמה מפורשת בכתב של שלושה רבעים מבעלי הדירות כנדרש בסעיף 71ב לחוק המקרקעין, למרות שבנייה כזו נאסרה בעבר על פי פסק דין. הנתבעים טענו כי קיבלו הסכמה בעל פה מאחד מבעלי הדירות, שהסכים בשם כל בעלי הדירות האחרים, לרבות התובעים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להסכמה זו, וכי גם אם ניתנה, היא אינה מהווה הסכמה תקפה על פי החוק. יתר על כן, הסכמתו של בעל דירה אחד לא יכלה לחייב את הבעלים האחרים לאפשר את הבנייה, מה גם שהיא הייתה מנוגדת לפסק דין קודם. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שהחלו בבנייה מבלי לוודא את ההסכמה הנדרשת ולכן אינם יכולים לטעון כי התובעים פעלו בחוסר תום לב. למרות הצורך המוכח של הנתבעים בדירה גדולה יותר ופסק הדין בעת"א 835/08 שאפשר לבית המשפט לסטות מסעד השיקום, חייב בית המשפט את הנתבעים להרוס את הרחבת הגג ולהחזיר את מצבו הקודם של הבניין. החלטה זו התבססה על התנגדותם פה אחד של כל בעלי הדירות להרחבה, אופיו המוחלט של פסק הדין הקודם וחוסר תום הלב של הנתבעים. הנתבעים חויבו להשיב לתובעים את התשלום ולשלם 10,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ולקיים את צו ההריסה עד ליום 25.1.14.