ע"א 31715-10-19

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי האוכף הסכם מקרקעין בין גב' שלומית עמיר ז"ל לבין המערערים, לוגאנו נכסים והשקעות בע"מ ואאורה טאוור בע"מ (ביחד: "המערערים"), ומורה למערערים לבצע את ההסכם ולהעביר את החזקה בדירה למשיבים, מר וגב' אמיר ("המשיבים"), ילדיה של שלומית עמיר. המשיבים טענו כי המערערים ביטלו את ההסכם שלא כדין. המערערים טענו כי ההסכם מותנה וכי תנאי ההשעיה לא התקיימו בתוך 48 החודשים המוסכמים, מה שמזכה אותם לבטלו. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבים, בקובעו כי המערערים פעלו בחוסר תום לב וכי ההסכם אחיד ועל כן חלה עליו חובת תום לב מוגברת. שופט בית המשפט העליון, נפתלי שילה, פסק לטובת המערערים וקבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על טענות שהיוו הרחבה של חזית אסורה. היה על המשיבים לתקן את כתב תביעתם, אך לא עשו כן. טענות ביקורתיות עליהן ביסס בית המשפט המחוזי את פסק דינו הועלו לראשונה בסיכומים, תוך שלילת האפשרות מהמערערים להתגונן כראוי. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי ההסכם מותנה וכי תנאי ההשעיה לא התקיימו בעת מותה של שלומית עמיר. לפיכך, היא לא ויתרה על זכויותיה כדיירת מוגנת ולא יכלה להוריש למשיבות זכויות חוזיות שלא היו לה. בית המשפט גם לא מצא כל ראיה לחוסר תום הלב של המערערים והדגיש כי זכותם החוזית של המערערים לבטל את ההסכם עם שלומית עמיר, אף היותה מפלה, אינה מחייבת אותם להימנע מכך. השופט שילה הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולדחות את תביעת המשיבים. בנוסף, הציע בית המשפט כי המשיבים יהיו פטורים מתשלום הוצאות המערערים וכי ערבותם של המערערים תוחזר. השופטים שאול שוחט ועינת רביד הסכימו עם ההחלטה.