דב"ע מח/169 - 3

תקציר

התיק סובב סביב חוזה עבודה וסירובו של עובד המדינה לעבור בדיקה רפואית. בית המשפט הכיר בזכות האדם לשלמות הגוף, והדגיש כי מדובר בזכות יסוד שלא ניתן לפגוע בה ללא הסכמה. עם זאת, הובהר כי זכות זו, ככל זכות אחרת, ניתנת להגבלה בחוק או בהסכם. במקרה זה בחן בית המשפט את הוראות תקנות שירות המדינה (החייאה), שהן חלק מחוזי העסקה של עובדי מדינה. החייאה כוללת הוראות המאפשרות למדינה, כמעסיק, לדרוש מעובדיה לעבור בדיקות רפואיות בנסיבות מסוימות. בית המשפט קבע כי הוראות אלה אינן מפרות חוקים, אינן בלתי מוסריות ועולות בקנה אחד עם תקנת הציבור. בהדגישו את האינטרס הלגיטימי של המדינה להבטיח את כשירותם הבריאותית של העובדים לתפקידם, במיוחד בשירות הציבורי, קבע בית המשפט כי הוראות החייאה תקפות ומשתמעות בחוזה של כל עובד מדינה. בעוד שלא ניתן לכפות על עובדים לעבור בדיקות, סירוב עלול להוביל לתוצאות מסוימות, כולל פיטורים פוטנציאליים ושינוי בזכאות לפנסיה. גם מעורבותה של ההסתדרות נדונה, כאשר בית המשפט ציין כי אין לה מעמד במקרה ספציפי זה, שכן מדובר בתביעה אישית. בנוסף, דן בית המשפט בהגבלת זכויות היסוד בהסכמים, והציע כי אף שהדבר אפשרי, יש לשקול בכובד ראש את הנסיבות ואת האינטרס הציבורי. במקרה זה, הפררוגטיבה הניהולית והאינטרס הציבורי של המדינה גברו על זכותו של העובד לשלמות הגוף. לבסוף, בית הדין הבהיר כי אי היענות לבקשת הבדיקה הרפואית אינה ניתנת לאכיפה, אך עלולה לגרום להשלכות שליליות על העובד. הערעור נדחה, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה המדינה יכולה לחייב את העובד לעבור בדיקה רפואית.