עמ"א 19409-06-17

תקציר

פסק הדין מבטל צו שהוציאה העירייה תוך שימוש בהוראת שעה המאפשרת להם להשתמש במגרשים ריקים לצרכי ציבור ללא תמורה. החוק נועד למנוע ממגרשים שאינם בשימוש להפוך למטרד, אך יש ליישמו באופן צר משום שהוא פוגע בזכות קניין חוקתית. העירייה טענה כי הצו נדרש בשל מחסור במקומות חניה, אך השופט מצא כי הם הפרו התחייבות לפצות את בעלי המגרש המדובר. השופטת מתחה ביקורת על חוסר תום הלב של העירייה בטיפול בנושא, לרבות הימנעות מהצגת עדויות משכנעות ושינוי טיעוניה. עוד ציינו כי העירייה לא הוכיחה כי הצו היה נחוץ, וכי ההתחייבות נעשתה מטעם העירייה, ולא רק על ידי עובד בודד, וראש העיר היה מודע לכך. השופט הגיע למסקנה כי הצו אינו תקף משום שהוא נוגד את החובות התכנוניות הקבועות בתכנית המתאר, מפר את ההתחייבות ואינו מידתי – מה גם שהעירייה לא סיפקה סיבה מוצדקת לסגת מחובתה. בעקבות זאת התקבל הערר שהגישו בעלי המגרש, בוטל הצו והעירייה חויבה לשלם את הוצאות המשפט של הבעלים.